TPV מורכב בעיקר משני מרכיבים: פאזה פלסטית, המשמשת כמטריצה הרציפה, ופאזה גומי, הפועלת כפאזה המפוזרת. בדרך כלל, רכיב הגומי דורש שילוב עם שמן מרכך או חומר פלסטי. חומרי ריפוי ותוספי עזר שונים הם גם הכרחיים. יתרה מזאת, כדי להפחית עלויות או לשפר מאפייני ביצועים ספציפיים, לרוב משולבים חומרי מילוי אנאורגניים.
בעוד TPVs יכולים להיווצר באופן תיאורטי ממגוון רחב של שילובי פלסטיק וגומי, רק לכמה תערובות נבחרות-במיוחד אלו הנתונות לגיפור דינמי-יש תועלת מעשית. דוגמאות זמינות מסחריות כוללות PP/PE/EPDM, PP/NBR, PP/ACM ו-PS/SEBS. בספר *Thermoplastic Elastomers* (בהוצאת הוצאת Chemical Industry Press), נערכה סקירה מקיפה על 99 תערובות גומי/פלסטיק מובחנות המופקות מ-11 סוגים שונים של גומי ו-9 סוגי פלסטיק. המחקר הגיע למסקנה שכדי להשיג תערובות גומי/תרמופלסטיות מגופרות באופן דינמי עם ביצועים אופטימליים, יש לעמוד בתנאים הבאים: (1) אנרגיות פני השטח של שני מרכיבי הפולימר -הפלסטיק והגומי- חייבות להיות תואמות; (2) רכיב הגומי חייב להיות בעל אורך הסתבכות שרשרת מולקולרית קצר יחסית; וכן (3) הגבישיות של רכיב הפלסטיק חייבת לעלות על 15%. במקרים בהם יש פער משמעותי בקוטביות או באנרגיית פני השטח בין רכיבי הפלסטיק והגומי, שילוב של תאימות מתאים לפני גיפור דינמי יכול גם להניב תערובות המציגות תכונות ביצועים מצוינות.
